<h1>סמ"ג לאוין סימן קל"ט</h1>
<h2>דף כב.</h2>
אמר רבי אבהו א"ר אל(י)עזר (חולין קי"ד ב') כל מקום שנאמר בתורה לא יאכל לא תאכל ולא תאכלו ולא יאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרט לך הכתוב [בו] היתר הנאה כדרך שפרט לך בנבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה (דברים י"ד כ"א), ובטריפה לכלב תשליכון אותו (שמות כ"ב ל'), ובחלב(ה) נאמר (ויקרא ז' כ"ד) יעשה לכל מלאכה, ומקשה בפרק כל שעה (פסחים כ"ב א') על זה והרי גיד שהזהירה תורה לא יאכלו ושנינו בפרק גיד הנשה (חולין צ"ג ב') שמותר אדם לשלוח לנכרי ירך שגיד הנשה בתוכו ונותן לו הירך שלמה בפני הישראל ואין חוששין שמא יאכל ממנה הישראל זה קודם שינטל הגיד ממנו שהרי מקומו ניכר, לפיכך אם היתה הירך חתוכה לא יתננה לגוי בפני ישראל עד שיטול הגיד שמא יאכל ממנה [ה]ישראל (לשון רמב"ם מאכ"א פ"ח הל' י"ד) הרי למדת שגיד הנשה מותר בהנאה, ובמסקנת ההלכה שמה שגיד הנשה מותר בהנאה זהו לדברי האומר יש בגידין בנותן טעם וכשהותרה נבילה בהנאה היא וחלבה וגידה הותרה בהנאה שהרי הגיד כמו הבשר, אבל לדברי האומר אין בגידין בנותן טעם אין הגיד כבשר ואסור בהנאה, מתוך כך היה פוסק הרב רבי אליעזר ממי"ץ (יראים נ"ו) שגיד הנשה אסור בהנאה שהרי בפרק גיד הנשה (חולין צ"ט ב') פוסק הלכה אין בגידין בנותן טעם.
